הוסקוב | עיר הולדתו של רבינו

העיר הוסקוב, איננה מן הערים הידועות בפולין וגליציה, אך מקום המצאה "מחוז פשעמישל" ידוע לאחד המחוזות היהודיים המובהקים שבמזרח אירופה. שם בהוסקוב התגורר אז רבי מאיר בן רבי משה אבד"ק זאמושטש עם אשתו הצדקת מרת שרה סאסיא בשעה שעלה ברצונו יתברך להוריד את נשמתו ה"מליץ יושר" על ידיהם.

אביו של רבינו | רבי מאיר מהוסקוב

אביו של רבי לוי יצחק רבי מאיר זצ"ל (בן רבי משה מזאמושץ' זצ"ל) רבה של העיר הוסקוב שבגליציה, היה נצר למשפחת רבנים אשר לפי המסורת "לא הוסר כתר תורה ממנה מזה שלשים וששה דורות", כאשר כולם כיהנו כרבנים ויושבי על מדין.

וכך כתב עליו בספר "תולדות בית לוי", לנכדו של רבי לוי יצחק רבי מתתיהו יחזקאל גוטמן:

הגאון המפורסם בדורו מ"ה מאיר זצ"ל אבד"ק הוסקאב (סמוך ליערוסלוב בגאליציען), אשר בכבודו התיימרו צאצאיו, והזכירו אותו לשבח, ובנו חתם עצמו תמיד בהסכמותיו, בהגאון ר׳ מאיר, ובספרו קדושת לוי הביא דברי תורה בשמו, ולגודל חיבת הקודש, כי חביבים עלי מאוד דברי קדשו אשר הם באמת יקר המציאות, שנשארו לנו לפליטה מרובי תורתו, הנני להציגם בזה, ואקוה כי בזה יהיה נייחא לנשמתו הקדושה, וימליץ טוב בעדי כי קיימתי מאה״ח (שיה׳׳ש ק׳׳ד) דובב שפתי ישנים, וכדרז׳׳ל (בכורות דף ל״א) ובמהרש״א (יבמות דף צ״ו) מפרש מאמרם ז״ל במובנם הפשוט, כי אין רחוק מן השכל כי השפתים גם כי מונחים ברגבי אדמה דובבים ע"י כח המעורר.

והביא בספר זה מדברי תורתו של אבי רבינו, רבי מאיר מהוסקוב. ומוסיף עוד מתולדותיו:

הגאון מו"ה מאיר הנ"ל היה בן הגאון מו"ה משה מזאמושטש, ועיין בשם הגדולים החדש שכתב בזה הלשון: "הרב מו"ה מאיר, גאון גדול ומפורסם בדורו, אבד״ק הוסקאב, בן הגאון המפורסם בדורו מו"ה משה וכו'" (=ועוד בשם בגדולים החדש (עמוד מ"ז): והוא אבי הגאון נזר הקודש מורנו לוי יצחק אבד"ק בארדיטשוב ז"ל, ובספרו לוי יצחק תנינא מובא חדושי תורה ממר אביו זצ"ל הנזכר עיין שם), ובספר אנשי שם (בובר) סימן תי׳׳א מזכיר את הרב ר׳ משה מזאמושטש ב״ר יודא זינדיל שהיה רב בלבוב, והגאון מסעראצק נ״י כתב בהוספות, שהוא אבי הג״מ מאיר מהוסקאב (=וכך נכתב שם בהערות: ה״ר משה מזאמושטש. הוא אבי הג״מ מאיר האבד״ק הורקאב (=ככה"נ הכוונה הוסקאב), אבי הרב בעל קדושת לוי (שם הגדולים החדש) והוא היה חתן הג״מ משה האבד״ק לובלין בעל ספר מהדורא בתרא) ואין הדבר ברור, כי אין לו סמך ומקור.

אם רבינו | הרבנית שרה סאשע

גם אשתו של רבי מאיר - אמו של רבינו הרבנית שרה סאשע ע"ה, לא היתה אשה פשוטה, ובנוסף על צידקותה המיוחדת, הייתה נצר לרבי שמואל אליעזר איידל'ס - המהרש"א ולמעלה בקודש עד דוד המלך ע"ה, וכן הייתה מצאצאי הגאון רבי משה מרגליות אב"ד טרניגראד.

לא היה איפוא מקום מתאים יותר להוולדו של רבי לוי יצחק מאשר בבית קדוש זה. אך לא בקלות ירדה נשמתו לעולם. הרבה מקטרגים עמדו לה לאותה נשמה קדושה, לבל תרד הנה. ולא נתקררה דעתם עד שהבטיחום שלשה דברים: א. שהנשמה לא תתראה עם הבעש"ט הקדוש. ב. שיהיה נרדף ע"י מתנגדים. ג. שישמש ברבנות כל ימיו ויהיה מוטרד בצרכי הקהילה.

כך זכה הדור, והרבי רבי לוי יצחק מבארדיטשוב נולד בשעה טובה ומוצלחת, לאביו ר' מאיר ולאמו הצדקנית מרת שרה סאסיא, שאת שמה ושם בנה הצדיק, מזכירים בבל בתי החסידים, כסגולה להמתקת דינים ולכל צרה שלא תבוא.

רעיית רבינו | הרבנית פערל

הרבנית פערל ע"ה, רעיתו של רבינו, הייתה גדולה ממנו בשנים והייתה גם היא צדקת גדולה. היא הייתה בתו של הגביר רבי ישראל (או לשיטה נוספת רבי שמואל) פרץ מק"ק לברטוב, שהיה נכדו של רבי יצחק מאיר תאומים-פרנקל (בן רבי יונה תאומים-פרנקל שצ"ל מחבר הספר "קיקיון דיונה") וכיהן כרב בקהילות פינסק, פוזנה, סלוצק וזולקווא. הרבנית פערל ע"ה נפטרה כשהיא בת יותר ממאה שנים.

בנו | הרה"ק רבי ישראל מפיקוב זצ"ל

ככל הידוע רבי ישראל מפיקוב מח"ס 'תולדות לוי יצחק' ו'ליקוטי מהרי"ן', היה בנו בכורו של רבינו. הוא נולד בשנת תקכ"ג לערך בעיר ריטשוואל, שם כיהן באותה עת רבי לוי יצחק כרב העיר. רבי ישראל היה תלמידו של אביו הגדול והסתופף בצילם של רבי משה לייב מסאסוב, רבי זושא מאניפולי ורבי פנחס מקוריץ. את ביתו הקים רבי ישראל עם בתו של רבי עקיבא ממיקולייב, בן רבי יוסף, בן רבי דוד ממיקולייב שהיה מתלמידיו של הבעש"ט הק'. חידושי תורתו הועלו על הכתב בספר ליקוטי מהרין ותולדות יצחק בן לוי שנדפס לראשונה בשנת תקע"א בדפוס בארדיטשוב. רבי ישראל מילא את מקום אביו ברבנות העיר ברדיטשוב. ביום כ"ג אלול תקע"ח הסתלק לבית עולמו ונטמן באוהל אביו זצ"ל.

וכך נכתב אודותיו בשם הגדולים החדש: הרב מו"ה ישראל הגאון החסיד המפורסם אבד"ק פיקעב, וקדוש יאמר לו בן לאותו צדיק הגאון הקדוש מו' לוי יצחק זצלה"ה אבד"ק בארדיטשוב, חיבר ספר תולדות יצחק בן לוי ונדפס. ובקדושות תנינא מביא אביו הגאון ז"ל בעצמו איזה חידושים ממנו גם מאחיו החסיד מו"ה מאיר ז"ל.

צאצאי רבי ישראל

בניו:

רבי שמואל שמעלקא, את ביתו הקים עם הרבנית מלכה בתו של רבי אברהם ישראל דוב בער זצ"ל בנו וממלא מקומו בז'יטומיר של רבי זאב וואלף מז'יטומיר זצ"ל - בעל "אור המאיר" וחתנו של רבי חיים מקראסנע זצ"ל - מגדולי תלמידי הבעש"ט הק'.

רבי משה יהושע מפיקוב, היה נשוי לרבנית רבקה בת רבי דוד, מילא את מקום אביו ברבנות העיר פיקוב.

רבי פנחס.

רבי ישעיה, זוגתו הרבנית פערל הייתה בתו של הגביר רבי אברהם שעפטיל הורוויץ מטארנופול מצאצאיו של השל"ה הק'.

רבי לוי יצחק, מהעיר שיטאווה.

בנותיו:

הרבנית ליפשא פריידה, נישאה לרבי אליקים געציל בן רבי שמואל לובער מבארדיטשוב.

הרבנית מלכה, נישאה לרבי משה הלוי שטאהל אבד"ק טריאנוב, נכדו של רבי ליבר הגדול מבארדיטשוב. הרה"ק רבי מרדכי מטשרנוביל זצ"ל העיד עליו שבבית דין של מעלה מסכימים לפסקיו. בנם היה רבי ישראל שכיהן ברבנות העיר קוסטנטין-ישן.

הרבנית שרה סאשע, נישאה לרבי נפתלי צבי.

בנו | הרה"ק רבי מאיר זצ"ל

בנו, הרה"ק רבי מאיר זצ"ל בעל מחבר הספר "כתר תורה". נשא לאישה את הרבנית פייגא בתו של רבי אליעזר הלוי מקרלין זצ"ל, שהיה מרבני ועד ארבע ארצות וראש ישיבה בעיר פינסק וחתן רבי ישראל איסר שהיה רבה של פינסק. בספר 'קדושת לוי' הזכירו רבינו ואף הביא מדברי תורה שנדפסו שם. בספר תולדות רבינו בספרו 'קדושת לוי' נכתב: הרב הקדוש רבי מאיר. הוא היה גאון וגדול בתורה נדפס ממנו ספר כתר תורה אגדה ופלפול. נפטר בשנת תקס"ו בחיי אביו והרב הקדוש בעל התניא שלח להרה"ק מבארדיטשוב ברכת תנחומין ונדפס בתניא ח"ב. בהקדמה לספרו כתר תורה כתב רבי מאיר וז"ל: "אמר הזעיר כל ימי גדלתי אצל כבוד אדוני אבי מורי ורבי הגאון תפארת ישראל בוצינא קדישא מו"ה לוי יצחק נ"י, וזאת ידוע לכל העולם שכמה אלפים תלמידים אשר העמיד כבוד אדוני אבי מורי ורבי שיחיה, אשר למד אותם חידושי גפ"ת ופוסקים וגם כן נתלהבו לבם לעבודתו ב"ה בשמעם תורתו הקדושה בהדרכה ישרה ולגודל גדולת אאמו"ר צדקתו וקדושתו ותורתו אפילו שפל ערך כמוני אפר כירה נהנה מחכמתו לפי גודל עניות דעתי, בגלל כן לא לקחתי הסכמה מחכמי וגאוני וצדיקי זמנינו". רבי מאיר זצ"ל נפטר בחיי אביו הק', ביום כ"ט בתשרי תקס"ו ונטמן באוהל בברדיטשוב, שם מאוחר יותר נטמן לצידו אביו הגדול. בעת פטירתו מן העולם אמר אביו רבינו זצ"ל: החזרתי לבוראי את נשמת בני טהורה כפי שקיבלתיה".

וכך נכתב עליו בשם הגדולים החדש (עמוד 46): הרב מו"ה מאיר גאון וחריף וצדיק יסוד עולם ח"ק, בן הגאון הקדוש מו"ה לוי יצחק מבארדיטשוב, ונקרא אל השמים בימי עלומיו בחיי אביו ז"ל, ובספר תניא נדפס מה ששלח הגאון הרב מלאדי ז"ל לאביו לנחמו על פטירת בנו הק' הנ"ל, עיי"ש. ונדפס ממנו ספר כתר תורה.

צאצאי רבי מאיר

רבי יוסף ישראל איסר, בנו של רבי מאיר זצ"ל, הביא לבית הדפוס את הספר הק' 'קדושת לוי' במהדורה שהודפסה בבארדיטשוב בתקע"ו. בנו של רבי יוסף היה רבי שניאור זלמן חתנו של רבי פנחס מסלאוויטא זצ"ל.

רבי אליעזר, בנו של רבי מאיר זצ"ל.

הרבנית אסתר רחל, בתו של רבי מאיר, הייתה אשת רבי דוד לייב בנו של רבי צבי הירש בעל ה"צמח ה' לצבי" מנדבורנה, להם היו בן ושלש בנות.

הרבנית בתיה גיטל, בתו של רבי מאיר, הייתה אשת רבי שמואל יהודה לייב הלפרין, היו סמוכים על שולחן רבינו רבי לוי יצחק כשלש שנים, נפטרה בכ"ה בסיוון תרי"ד.

בנו | הרה"ק רבי דוב בער זצ"ל

בנו של רבינו זצ"ל רבי דוב בער (או: בעריש) זצ"ל, לא שימש ברבנות, נפטר בשנת תקפ"ד ונטמן באוהל אביו זצ"ל בבארדיטשוב.

חתנו | הרה"ק רבי יוסף בונם וואלעס זצ"ל

חתנו של רבינו זצ"ל רבי יוסף [שלום] בונם וולס זצ"ל.

קיים דיון בין חוקרי החסידות האם אכן היה שמו 'שלום', לראיה הביאו המצדדים ממכתבו של מחותנו 'בעל התניא' אליו בו הוא כותב לו: "מחותני מהרי"ש בונם".

צאצאי רבי יוסף בונם

רבי יקותיאל זלמן וולס, בנו של רבי יוסף בונם לקח לאישה את הרבנית ביילא (בחב"ד יש הטוענים שהיה שמה רבקה) בתו של האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש רבי דובער זצ"ל.

חתונתם התקיימה בחודש סייון תקס"ז בעיר ז'לובין שהייתה מרחק שווה בין מקום מגוריהם של הסבים הגדולים רבי לוי יצחק ו'בעל התניא'. רבי לוי יצחק נסע להשתתף בחתונה וסיפורים רבים ותורות שנאמרו במהלך ימי השמחה נשתמרו עד ימינו אנו. נפטר בליובאוויטש ביום רביעי ערב ר"ח ניסן תרכ"ד ושם נטמן.

לקריאה נוספת אודות חתונה זו

חתנו | הרה"ק רבי נתן אריה מקוז'ניץ זצ"ל

חתנו של רבינו זצ"ל רבי נתן אריה מהעיר קוז'ניץ.

חתנו | הרה"ק רבי אליעזר ליפא זצ"ל

חתנו של רבינו זצ"ל רבי אליעזר ליפא זצ"ל

שם משפחתו

מקובל כי שם משפחתו של רבי לוי יצחק היה 'דערבארימדיקער' או 'דרברמדיגער', שתרגומו מיידיש 'הרחמן'. חסידים מספרים כי כאשר חייבו השלטונות את היהודים לקבוע שם משפחה, בא הפקיד הממונה לבית רבי לוי יצחק לשואלו אודות השם אותו בחר, רבי לוי יצחק שהיה שרוי כדרכו בדבקות ולא שת ליבו לעומד לפניו, שאג מנהמת ליבו לאלוקיו וביקש את רחמיו באומרו "דערבארימדיקער טאטע", כלומר, אבא הרחמן, הפקיד לקח את ההחלטה על שם המשפחה ופסק שכך יהיה שמו. בתולדותיו נכתב הסיפור בגירסה אחרת: כמדת רחמנותו ואהבתו העזה לכלל ישראל. נתאמת שמו הכינוי שהיה נקרא בלשונם דערבארמיגער וסיבת קריאת השם נתהווה כך. שאז בזמנו יצא הפקודה מהממשלה שכל אחד ואחד יכנה לעצמו שם וכינוי המשפחה. זולת שם העריסה וכאשר באו להה"ק לשאול באיזה שם יכנה את עצמו השיב ואמר כתיב 'בו תדבק' ודרשו 'הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום' על-כן קראו לי: דערבארמיגער ונשאר לו שם כינוי זה.