חתימת יד קדשו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב

נשמה גדולה

ביום אחד בשנת ה'ת"ק (1740), ישב רבי ישראל בעל-שם-טוב זכותו תגן עלינו עם תלמידיו בהיכלא קדישא שלו בעיר מז'יבוז', ציווה להביא לפניו לחיים והורה לחסידיו להרים כוסית ב' פעמים, באומרו בשמחה גדולה: "היום הזה באה לעולם נשמה גדולה וקדושה אשר תמליץ טוב ותלמד סנגוריה על כנסת ישראל".

באותו הזמן בעיר הוסקוב שבחבל גליציה, נולד סניגורם של ישראל ומי שעתיד לימים להיות מהמפורסמים שבצדיקי הדורות, רבי לוי יצחק מברדיטשוב זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.

ויצא חוטר מגזע

אביו של רבי לוי יצחק רבי מאיר זצ"ל (בן רבי משה מזאמושץ' זצ"ל) רבה של העיר הוסקוב שבגליציה, היה נצר למשפחת רבנים אשר לפי המסורת "לא הוסר כתר תורה ממנה מזה 26 דורות", כאשר כולם כיהנו כרבנים ויושבי על מדין. אמו הרבנית שרה סאשע ע"ה, הייתה נצר לרבי שמואל אליעזר איידל'ס – המהרש"א ולמעלה בקודש עד דוד המלך ע"ה.

האיש מקדש

כשהגיע רבי לוי יצחק מברדיטשוב לפרקו נשא לאישה את הרבנית פערל ע"ה, בתו של הגביר רבי ישראל פרץ מק"ק לברטוב. חמיו של רבנו היה נכדו של רבי יצחק מאיר תאומים-פרנקל (בן רבי יונה תאומים-פרנקל שצ"ל מחבר הספר "קיקיון דיונה") וכיהן כרב בקהילות פינסק, פוזנה, סלוצק וזולקווא.

הרבנית פערל, רעיתו של רבינו, הייתה גדולה ממנו בשנים והייתה גם היא צדקת גדולה. מסופר שפעם שבתו רבי לוי יצחק והרבנית אצל רבי גדליה מליניץ זצ"ל, לכבוד שבת כיבדה הרבנית מליניץ את האורחת לקלוע את החלות, וכך נשאה הרבנית מברדיטשוב תפילה תוך כדי קליעת החלות: רבונו של עולם זכני נא שיהיה אישי רבי לוי יצחק מברך את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" על חלה זו, באותן הכוונות אותם אני מכוונת בזמן הקליעה. הרבנית פערל ע"ה נפטרה כשהיא בת יותר ממאה שנים.

הרחמן

מקובל כי שם משפחתו של רבי לוי יצחק היה 'דערבארימדיקער' או 'דרברמדיגער', שתרגומו מיידיש 'הרחמן'. חסידים מספרים כי כאשר חייבו השלטונות את היהודים לקבוע שם משפחה, בא הפקיד הממונה לבית רבי לוי יצחק לשואלו אודות השם אותו בחר, רבי לוי יצחק שהיה שרוי כדרכו בדבקות ולא שת ליבו לעומד לפניו, שאג מנהמת ליבו לאלוקיו וביקש את רחמיו באומרו "דערבארימדיקער טאטע", כלומר, אבא הרחמן, הפקיד לקח את ההחלטה על שם המשפחה ופסק שכך יהיה שמו.

העילוי

כבר בצעירותו ניכרו בו קדושתו וכוח תורתו הקדושה, והיה ידוע בכינויו "העילוי מירוסלב" ע"ש מקום לימודיו, בו התבלט על פני חבריו לספסל הלימודים. בהיותו בן שבע עשרה שנים בלבד, וכבר היה מלא וגדוש בש"ס ופוסקים כאחד מגדולי הדור, החל מחפש את דרכו בקודש. הוא הגיע לעיר ריטשוואל לישיבתו של רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג שבאותו הזמן היה רב העיר והיה מלמד את בני הישיבה 'נגלה', כאשר הוא בעצמו היה מסתגר ולומד את תורת הנסתר.

כשהגיע לריטשוואל שאלו רבי שמואל שמעלקא: "יודע אתה ללמוד?" השיבו רבי לוי יצחק תשובה שהיה בה שמץ של יוהרה, עקב כך לא התיר לו רבי שמואל שמעלקא להיכנס לישיבה. כך במשך שנתיים עמד רבי לוי יצחק מבחוץ והקשיב לשיעורים מבעד למחיצה. יום אחד הבחין רבי לוי יצחק כי הרב יוצא מחדרו, הוא נכנס וראה על השולחן ספר קבלה, עיין בו קלות ומיד יצא מהמקום, רבי שמואל שמעלקא הרגיש בדבר, חקר ודרש יפה יפה עד שהוברר לו במי המדובר ומיני אז נתקשרו השניים בעבותות אהבה והיו לומדים יחדיו שעות ארוכות. במכתביו לרבי לוי יצחק לאחר שנים היה כותב לו רבי שמואל שמעלקא "תלמידי בנגלה ומורי בנסתר" ואילו רבי לוי יצחק היה כותב לרבו "מורי בנגלה ותלמידי בנסתר".

ברבנות

כבר בהיותו כבן עשרים שנים המשיך במסורת אבותיו מדור לדור והחל מכהן ברבנות, בשנת תקכ"א (1761) כיהן ברבנות העיר ריטשוואל (כממלא מקום רבו רבי שמעלקא), ושימש גם כאב-בית-הדין במשך כ-4 שנים. משם עבר רבנו בשנת תקכ"ה (1765) לכהן כרב ואב"ד בעיר זליחוב ובשנת תקל"ה (1775) עבר לעיר פינסק שברוסיה הלבנה, שהייתה מלאה חכמים וסופרים. במשך כעשור שנים ישב רבנו על כסאו בפינסק, עד שקפץ עליו רוגזם של המתנגדים שהביעו תרעומת על התקרבותו של רבינו לתורת החסידות, ולאחר לחץ כבד חתמו ראשי הקהל על חרם נגד החסידים, דבר שגרם לרבנו לעזוב את העיר ואת הישיבה אותה בנה שם.

ברדיטשוב

אל המנוחה והנחלה הגיע רבי לוי יצחק בהיותו כבן מ"ה שנים, ביום מ"ה לעומר, בשנת תקמ"ה, עת דרכו רגליו בשערי העיר ברדיטשוב אותה איווה למושב לו, ועל שמה נקרא. אמר אז רבינו שהגיע לכאן בג' פעמים מ"ה, בן מ"ה שנים, ביום מ"ה לספירת העומר – ונחנו מ"ה. בהיות החסידים רבים בעיר הייתה ידם על העליונה והם סייעו בידו של רבינו להקים את חצר הקודש ברדיטשוב שהפכה עד מהרה למגדלור של הפצת מעיינות החסידות.

תורתו

הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל חיבר ספה"ק "קדושת לוי" ועוד כמה חיבורים בקודש. הספר הקדוש קדושת לוי זכה למהדורות רבות ונחשב ספר יסוד בחסידות, הוא נתקבל בכל תפוצות ישראל גם כספר סגולי קדוש וטהור, חכמי וצדיקי דורו ובדורות שלאחריו העידו שסגולת הספר גדולה היא לנטוע בלב הקורא או המעיין בו התלהבות ודבקות ביראת ה' ואהבתו.

יסוד חשוב בתורתו של רבי לוי יצחק הוא אהבת ישראל והיה לסניגורם הגדול "אין שום אחד רשאי לומר על ישראל שום דבר רע רק ללמד זכות (פר' פנחס)

ורק מי שמספר תמיד בצדקת ישראל… ראוי להיות מנהיג על ישראל (פר' חוקת)

חינך לעבודת ה' בשמחה בהתלהבות ודבקות, היה קרוב אל העם, ערך מסעות ברחבי המדינה ועשה נפשות לחסידות. בתפילתו שילב שיחות עם הקב"ה בשפה המדוברת ולא נמנע מלהשמיע באזניו דברי תוכחה ותרעומת.

ובא השמש

ליבו הגדול של רבינו נדם ביום חמישי בשבוע, כ"ה בתשרי שנת ה'תק"ע (5 באוקטובר 1809), אולם שירת חייו ומורשתו לדורות עדיין מהדהדת ברחבי העולם היהודי.

ציון קברו של רבי לוי יצחק נכרה בעיר ברדיטשוב והמוני יהודים עולים על ציון קברו לשפוך את צקון לחשם אצל אוהבם בחייו וסניגורם גם עתה, ישועות רבות סיפרו המשתטחים על קברו במרוצת הדורות.

רבי לוי יצחק בן שרה סאשע, זכותו תגן עלינו.

הציון הקדוש של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ובניו

(Karpenko Y)