אמר הבעש"ט הקדוש: עס זיינען פאראן צדיקים וואס זיינען זוכה צו גילוי אליהו, ביי ר' ליבערן אבער איז פארקערט, אליהו איז זוכה צו גילוי ר' ליבר (=ישנם צדיקים שזוכים לגילוי אליהו הנביא, אצל רבי ליבר זה הפוך: אליהו הנביא הוא זה שזוכה לגילוי רבי ליבר).
נשמה גדולה
בשנת תכ"ז (1667) נולד רבי אליעזר ליבר, שכונה בפי כל: רבי ליבר הגדול מברדיטשוב לאביו רבי אברהם אשכנזי, שהיה בנו של רבי שמואל, בנו של הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי הי"ד. אמו של רבי שמשון מאוסטרופולי הייתה בתו של רבי שמשון בן רבי בצלאל ליווא – אחיו של המהר"ל מפראג, שייחוסם המשפחתי מקובל שהגיע עד דוד המלך ע"ה. רבי שמשון עלה על המוקד בג' באב ת"ח (1648), בעת גזרות ת"ח ות"ט.
בבית גדול זה, עם ייחוס רם שכזה, עלה רבי ליבער הגדול ונתעלה עילוי אחר עילוי, אביו של רבינו, רבי אברהם אשכנזי שגר בעת הולדתו של רבינו בקראקא (קרקוב), עזב את העיר בשנת ת"ל (1670), בשל פרעות שפרעו באותה תקופה ביהודי העיר, ועבר להתגורר בעיר בוסטריך שהייתה סמוכה לעיירה קטנה בשם ברדיטשוב, שם קיבלו אותו תושבי המגיד כ"מגיד" של העיר. בשנת תנ"א (1691), כאשר רבי אברהם הסתלק לבית עולמו, מונה רבי ליבר לשמש כ"מגיד" העיר, ומכאן שמו רבי ליבער הגדול.
מקובל המעשה על רבי ליבר הגדול שבעת אשר יצא מן העיר ליער להתפלל תפילת מנחה ביער, היכהו הדוכס מכות נמרצות מכיוון שלא שמע אותו בעת דבקותו בתפילתו, ובעת שביקש ממנו מחילה, ציווה עליו רבי ליבער הגדול שיבנה בית כנסת באותו מקום בו נשפך דמו ארצה ולהקים קהילה יהודית בעיר, מיני אז הפכה ברדיטשוב לעיר ואם בישראל, עד אשר שנים רבות היה בעיר רוב יהודי. ראה כאן את סיפור המעשה כולו: בית הכנסת של רבי ליבער
אהבת ישראל
אהבת ישראל היוקדת של רבי ליבר הייתה מן המפורסמות בתקופתו, היו שאמרו שהוא זה שהטביע את אהבת ישראל בדמו בעיר בארדיטשוב, שכידוע אמרו צדיקים שדי בהזכרת שמה של העיר לעורר רחמים על כלל ישראל. רבי ישעי' מדינאוויץ זצ"ל, שהיה מתלמידיו של רבי ליבר אמר: "אשר אהבת ישראל שיש לו היא אחד מיני אלף שהיה לרבו רבי ליבר, ובכל לילה היה הולך ביער וחיפש אחר בהמה או עז שהייתה תועה בהיער והוביל אותה לעיר וצווח תחת החלון הא לך בהמתך או עיזך".
רבי ליבער הגדול ציווה את בניו אחריו שלא יתחתנו עם כהנים, באו באומרו שהוא מזרע דוד המלך ע"ה, וכהונה עם מלוכה לא יוכלו להתקיים יחדיו, מקובל כי גם עם משפחת נכדי אחותו שהיו כהנים לא נתן רבי ליבר לצאצאיו להתחתן עמם, ישנם רבים מצאצאיו שמחזיקים בצוואתו זו עד דורנו אנו.
תלמיד חבר
רבי ליבר הגדול נחשב כתלמיד חבר של מרן אור שבעת הימים רבי ישראל בעל שם טוב. הבעש"ט הק' הפליג בשבחו ורחש לו כבוד רב, הוא נהג לנסוע לברדיטשוב כמה פעמים בשנה, על מנת להתראות עם רבי ליבר, והעיקר – לטבול במקוה של רבי ליבר. מקובל היה, כי המים במקוה של רבי ליבר הם סגולה לחולי עיניים, ואנשים חולי עיניים הגיעו גם ממרחקים על מנת לטבול במקוה.
סיפר פעם הבעש"ט הק' לתלמידיו כי פעם אחת בהיות רבי ליבר עסוק במצוות פדיון שבויים פגע בו בשוק אליהו הנביא זכור לטוב, אמר לו רבי ליבר לאליהו הנביא, מורי ורבי לצערי אין לי כרגע זמן אליך, מכיוון שעסוק אני במצוות פדיון שבויים, וסיים הבעש"ט ואמר: עס זיינען פאראן צדיקים וואס זיינען זוכה צו גילוי אליהו, ביי ר' ליבערן אבער איז פארקערט, אליהו איז זוכה צו גילוי ר' ליבר (=ישנם צדיקים שזוכים לגילוי אליהו הנביא, אצל רבי ליבר זה הפוך: אליהו הנביא הוא זה שזוכה לגילוי רבי ליבר).
הערת העורך: כדאי לציין שכיוצא בזה מצאנו בכמה מקומות אצל צדיקים, כדוגמת כך שידוע שלא האריך המלאך המגיד שלמד עם הבית יוסף, באמרו: "הייתי מאריך עמך יותר, אלא שאין ברצוני לבטלך מלימודך", ומי יעמוד בסוד קדושים.
בן זקונים
לעת זקנתו של רבי ליבר, בהיותו אלמן, דאגה בת אחותו לכל צרכי הבית. בהגיעה לפרקה ביקש ממנה רבי ליבר שתינשא עמו, והיא בצדקותה אמרה כי רק אם יבטיח לה שיהיו לה ילדים ממנו אז תסכים לבקשתו, הבטיח לה רבי ליבר והם נישאו. לאחר כשנתיים מאז נישאו ולא קוימה ההבטחה, הגיע יום אחד הבעש"ט לברדיטשוב, הלכה הרבנית והניחה פדיון עצום של אלף רובל כסף לפני הבעש"ט והחלב בוכה במר נפשה. אמר הבעש"ט לתלמידיו: היא בוכה מכיוון שרבי ליבר אינו משגיח עליה, מה זה חידוש אפילו אליהו הנביא זכור לטוב, כשרוצה לדבר עימו צריך הרב ליקח לו פנאי תמיד. הרבנית לא ויתרה והחלה בוכה עוד יותר וסיפרה לבעש"ט על הבטחתו של רבי ליבר, הבעש"ט הרגיעה והבטיח לה שידבר איתו.
יצא הבעש"ט מאכסנייתו ופגש ברבי ליבר כשהוא עומד בשוק, שכר עגלה עם עצים ועמד בדבקות ורקד, אמר הבעש"ט לתלמידים: הנה אומרים למעלה קדושה והוא אומר למטה. והמתינו מעט ואח"כ ניגש אליו ונתן לו שלום, ואמר לו הבעש"ט: זוגתכם היתה אצלי ובכתה עד מאד והכרתי מהבכיה אשר היא באמת שרצונה שיקיים כבודו מה שהבטיח שיהיה לה דור ישרים ולבסוף אינו משגיח עליה ועל פי דין זה קידושי טעות. והרכין הרב ר' ליבער את ראשו ואמר אמת דיברה ויפה דיברתם ובזמנו דיברתם, ואמר רבי ליבר לבעש"ט סוד ומיד יצא חזרה לביתו במז'יבוז' וזמן מועט לאחר מכן נפטר הבעש"ט, היה זה בשנת תק"כ – השנה בה נתעלה הבעש"ט לגנזי מרומים, ורבי ליבר כבר היה בן כמאה שנים ואכן נולד לו בן וקרא את שמו 'יעקב', ואמר שנתן את שמו כשמו של הבעש"ט, וכתב בצרור החיים על כך: ויש סוד בדבר…, גם נולדה להם בת ושמה רחל.
כפרה על הדור
בשנת תקל-א פגעה מגפת דֶבֶר בברדיטשוב, מאות מתושבי העיר נספו ונקברו בקברי אחים, רבי ליבר הגדול, שהיה המגיד של העיר אמר שהוא רואה שח"ו נגזרה כליה על תושבי העיר, והוא מקבל על עצמו להיות כפרתם ואכן חלה אף הוא בדֶבֶר, וקרא לפניו לארבעה אנשים ואמר להם שהוא מבטיח להם שלא יאונה להם רע באם יטפלו בקבורתו ויעשו ככל אשר נהגו לעשות עם הנפטרים, וציווה לקוברו בבית העלמין הישן, וכן היה, לאחר זמן קצר הסתלק הרב לבית עולמו בערב שבת קודש כ"ח בחשוון תקל"א (16 בנובמבר 1770), והמגפה נעצרה.
זכותו תגן עלינו.
מאמר יפה.
אחד מצאצאיו של רבי ליבער.
מה מקור הסיפור שר' ליבר היה צריך לגלות בנוגע הכנסת אורחים????
מה המקור להסיפור שר' ליבר היה צריך לילך לגלות בעבור ענין הכנסת אורחים???
איפה ראית סיפור כזה?
בבקשה הרבה זמן אני מחפש את המקור לדיבור של הבעש"ט "ישנם צדיקים שזוכים לגילוי אליהו הנביא, אצל רבי ליבר זה הפוך: אליהו הנביא הוא זה שזוכה לגילוי רבי ליבר" , מי שיודע מקור אשמח שישאיר כאן, תודה