רקע: לאחר המהפכה הבולשביקית  ברוסיה, הוקמה באוקראינה הרפובליקה העממית של אוקראינה. מלחמת האזרחים במדינה השתוללה בכל פינה, ב-1918 הכריזו הסוציאליסטים האוקראינים על ממשלה מהפכנית חדשה, ה"דירקטורט". ב-1919 שרר באוקראינה תוהו ובוהו בשל תחרות של קבוצות שונות על השלטון במדינה, כמובן שהאוקראינים כדרכם של שונאי ישראל בכל הדורות ניצלו את המצב ששרר במדינה כדי לטבוח ביהודים. במשך שישה שבועות במהלך השנה התחוללו כשישים פוגרומים בקהילות היהודיות באוקראינה בהם נטבחו עשרות אלפי יהודים הי"ד.

כאשר שלטון הדירקטורה התבסס בברדיטשוב, היתה ראשית מעשהו שהעמיס על היהודים קונטריבוציה[1], סך של שלשה מיליונים רובל. מחלקת המידע של הצבא הדפיסה מאמרים וכרוזים מלאים ארס כנגד היהודים. ביום 5 ינואר 1919[2] נתפשטה הבדותא, כי ברחוב הזיטומירי ירו היהודים מבתיהם על הלגיון האוקראיני ותכף התחילו פרעות צבאיות שנמשכו שלשה ימים.

קוזקים בודדים מזוינים בנשקם התנפלו על היהודים שפגשו ברחובות, והכו אותם מכות מרדות במגלבים ובקתות הרובים. ברחוב המפסיק התנפלו שלשה קוזקים על יהודי זקן כבן שבעים והכו אותו מכות רצח. הזקן נפל והשתטח מלא ארכו בביצה, אך הקוזקים לא הרפו ממנו ויוסיפו להכותו. מחזות כאלה נראו בכל הרחובות. על פי רוב הוכו יהודים בעלי זקן, זקנים, זקנות וילדים, בכלל יהודים, שהטיפוס היהודי שלהם בולט בפרצופיהם. כאשר פגשו באנשים שהיו מסופקים, אם יהודים הם או לא, שאלו: ״ז'יד או איננו ז'יד"[3]. ברחוב אחד פגשו הקוזקים פקיד מבית פקידות המשפטים, שחשדוהו שהוא יהודי, כששאלוהו ענה, שהוא נוצרי. אז ציוו עליו לעשות אות הצלב ולאמור תפלת "אבינו", הוא מלא את הציווי, אז שלחוהו לנפשו.

בשעה הרביעית אחרי הצהרים נשמע קול רעם של יריות ברחובות המרכזיים. אחרי רגעים אחדים נשמע קול מפץ של מקלעות סמוך לתיאטרון "המדע והחיים", ששם היתה צריכה להכנס לישיבה המועצה של נציגי החיילים. הפרעות היו מסודרות מראש. כל אחד עשה את עבודתו, שנמסרה לו. בשעה שסיעה אחת בקרה בבתי היהודים, בזזו את רכושם והכו את בעלי הבתים, עסקה סיעה אחרת בהריגת היהודים, שלא הספיקו לברוח ושנמצאו ברחובות. הרציחות נעשו באכזריות רבה. ברחוב המכנובקאי תפשו הסיקריקים יהודי זקן ושחטוהו בצוארו. אחד כך התעללו זמן רב בגוף הנרצח.

בכל הלילה, אור ליום 6 ינואר, נעשו הרבה התנפלויות על בתי היהודים. משערים, שסכום הביזה בכסף מזומן, שוה כסף וחפצים, עלה לשני מיליונים רובל.

ביום הראשון בערב התפרצו קוזקים מזוינים אל מעונו של ראש העיר ד. ע. ליפעץ, השאלה הראשונה היתה: "ז'יד, או איננו ז'יד"? על תשובתו כי הוא ראש העיר קבל תשובה: "היינו הך!" ובמעונו "נגמר דינו" למות. וכבר העמידוהו אל הקיר לירות בו, אך קרוביו שלמו בעדו כפר נפש סך 2,000 רובל ועזבוהו הסיקריקים לנפשו.

ביותר התגברו הרציחות בתחנה. שמה עמדה רכבת משוריינת ועליו הודבקה כתובת על מטלית של בד: "הכו את היהודים העשירים!" נהרגו גם נשים וילדים. את הזקנים תלשו בזקניהם, ועקרו אניצי שער שלמים. כרתו את האזנים. נהרגו כחמישים יהודים, בתוכם, על פי טעות, שלשה נוצרים. בתחנה עמדו שתי רכבות טעונות הרוגים. עברו ימים אחדים עד כי הרשות מסרה את החללים לקבורה.

אחר כך, כאשר הפטלוריים[4] גורשו מאוקראינה והשלטון עבר לבולשיביקים, מרדו שגי לגיונות, שחנו בברדיטשוב, ברשות, ובצעקות: "היהודים משתררים עלינו!", "הכו את היהודים!", התנפלו החילים על הפליטים שבאו מזיטומיר והכו אותם גם גזלו את רכושם והרגו יהודים אחדים.

הועתק בשינוי לשון קלים מ-י. האפמן – מגילת הטבח (א.ד. רוזנטל. חלק ראשון, חומר לדברי ימי הפרעות והטבח ביהודים באוקראינה, ברוסיה הגדולה וברוסיה הלבנה. הוצאת חבורה – ירושלים תל אביב תרפ"ז – 1927)

הערות שוליים:

[1] קנס כספי

[2] ד' בשבט תרע"ט

[3] "יהודי או לא יהודי?"

[4] אנשי סִימוֹן פֶּטְליוּרַה, מראשי "הרפובליקה העממית של האוקראינה", הישות שהוקמה בשטחי אוקראינה במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה. זכור בעיקר כצורר שחייליו ערכו פרעות ורצחו בהן עשרות אלפי יהודים. נורה ונהרג בשנת תרפ"ה על ידי שלום שוורצברד (שבני משפחתו נהרגו בפרעות באוקראינה) בפריז, לשם גלה לאחר כיבוש אוקראינה בידי הצבא האדום.